החלטה בתיק ת"א 19747-08-09

לפני בקשתו של הנתבע להתיר לו לתקן את כתב-הגנתו. התובעת מתנגדת לבקשה.

א.    ההליך והצדדים לו

1.      התובעת הגישה נגד הנתבע תובענה כספית לתשלום סך של 504,563 ש"ח ליום 26.08.09. הנתבע התגונן, התקיימו שתי ישיבות קדם-משפט, הצדדים הגישו ראיותיהם בתצהירים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 29.12.2011.

2.      ביום 3.10.2011 ביקש הנתבע להתיר לו לצרף לתצהירו מסמכים נוספים המלמדים, כך לטענתו, שיש לקזז מן החוב הנטען בפי התובעת סכומים שונים, לרבות בגין תשלומים שגבתה התובעת. התובעת התנגדה לצירוף מסמכים חדשים והטעימה שטענת הנתבע בהקשר זה מהווה הרחבה של חזית המחלוקת כפי שהותוותה בכתבי-הטענות. בהחלטה מיום 26.11.2011 היתרתי לנתבע לצרף את המסמכים הנוספים אגב קביעה שהתנגדות התובעת להרחבת חזית המחלוקת נרשמה והכרעה בטענות הצדדים בסוגיה זו תינתן במסגרת פסק-הדין.

3.      ביום 4.12.2011, סמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת עדים, הגיש הנתבע את הבקשה דנן בה הוא מבקש להתיר לו לתקן את כתב-ההגנה ואת תצהיריו באופן שטענות התשלום והקיזוז שבפיו לא תהוונה הרחבת חזית ותהיינה חלק מן המחלוקת העומדת לדיון והכרעה.

4.      נוכח המועד בו הוגשה הבקשה ועל-מנת ליתן לצדדים שהות להגיש תגובה ותשובה בטרם תינתן בה החלטה בוטל דיון ההוכחות שנקבע ליום 29.12.2011 [החלטה מיום 13.12.2011].

ב.    דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי שיש להתיר לנתבע לתקן את כתב-ההגנה, זאת בכפוף לפסיקת הוצאות שתשלומן יהווה תנאי מוקדם לתיקון. להלן טעמיי.

1.      אמת-המידה החלה על בקשה לתיקון כתב-טענות היא זו שנקבעה בתק' 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. מרכז הכובד מצוי בשאלה עד כמה יהא בתיקון המבוקש כדי להביא לבירור את השאלות הממשיות השנויות בין הצדדים במחלוקת [ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214 (1992); ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556 (1985)].

שאלת נחיצותו של התיקון לבירור שאלה אמיתית השנויה בין הצדדים במחלוקת אינה חזות הכול [רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)]. בנוסף לבחינת אינטרס מבקש התיקון להביא לבירור טענה ממשית הטעונה הכרעה יש ליתן את הדעת גם לאינטרס בעל-הדין האחר שהיריעה לא תורחב שלא לצורך ולאינטרס הציבור בניהול ההליך ובניצול זמן שיפוטי שהוקצה לו בצורה יעילה והוגנת [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 110 (מהדורה שניה, 2008)]. על כן לצד הכרחיות התיקון לחקר האמת נבחנת השאלה אם יהא בהתרתו כדי לגרום עוול לצד שכנגד, לפגוע בהוגנות ההליך או להקנות למי מבעלי-הדין יתרון דיוני שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות, כשהצד השני משנה מצבו לרעה בעקבות הוויתור.

עניינים נוספים שיש לבחון הם המועד בו התבקש התיקון, קיומו של שיהוי בהעלאת הבקשה ותום-לבו של מבקש התיקון. אם נמצא שלצד האחר ייגרמו נזק או אי-נוחות כתוצאה מהתרת התיקון יש לשקול אם ניתן לפצות עליהם בפסיקת הוצאות מתאימות [רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, בפסקאות י"ד-י"ז והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 25.9.2008)].

2.      בענייננו מצדדים שיקולים של ירידה לחקר האמת ובירור שאלה לכאורית השנויה בין הצדדים במחלוקת שלה נגיעה ישירה להליך בהתרת התיקון המבוקש. לתובעת לא ייגרם עוול דיוני או מהותי שלא ניתן לכפר עליו בפסיקת הוצאות מתאימות כתוצאה מהתרת התיקון; בעקבותיו היא תהא רשאית להשלים את כתבי-טענותיה על דרך של הגשת כתב-תשובה וכן את ראיותיה באופן שאלה יתייחסו למכלול טענותיו של הנתבע בכתב-ההגנה המתוקן.

יחד עם זאת אין מנוס מלקבוע שהנתבע השתהה עד מאוד בהגשת הבקשה. אפילו יש ממש בטענתו שחלק מהנתונים שביסוד בקשת התיקון התחוורו לו רק לאחר שכתב-הגנתו הוגש, הוא לא פעל בשקידה ראויה ולא הזדרז לבקש את תיקון כתב-הטענות בהזדמנות ראשונה. לדוגמא, פסק-הדין בת"א (שלום חדרה) 1062-08 שנזכר בנימוקי הבקשה ניתן ביום 4.3.2010; אם סבר הנתבע שפסק-הדין משליך על הגנתו בהליך דנן אין לראות מדוע השתהה זמן כה ניכר בטרם הגיש את הבקשה שלפני. ודוק: שני קדמי-המשפט שהתקיימו בהליך זה התנהלו לאחר שניתן פסק-הדין הנ"ל. הנתבע השתהה אפוא שהות ניכרת ובלתי-מוסברת בהגשת הבקשה ולא פעל בשקידה ראויה למיצוי זכויותיו.

3.      בהשתהותו פגע הנתבע באינטרס התובעת, הזכאית לכך שתביעתה תתברר ללא עיכובים ודחיות מיותרים. הנתבע הסב נזק גם לאינטרס הציבורי המחייב שהליכים תלויים ועומדים יתבררו ביעילות ובזריזות ויוכרעו תוך פרק זמן קצר, תוך מיצוי מיטבי של הזמן השיפוטי שהוקצה להם. כאמור, נוכח המועד בו הוגשה הבקשה ירד לטימיון דיון הוכחות שנקבע זה מכבר. לא זו אף זו, קבלת הבקשה - משמעה מתן רשות לתובעת להגיש כתב-תשובה, לקיים הליכים מקדמיים על-יסוד כתב-ההגנה המתוקן ולהשלים ראיותיה, ככל שתבקש לעשות כן. בתגובתה עמדה על כך התובעת במפורש. התנהלות הנתבע גרמה לאובדן זמן יקר שהוקדש להליך זה עד כה. כאמור, לו פעל הנתבע בשקידה ראויה ניתן היה להימנע מכך, או למצער - למזער את הנזק על-ידי הגשת הבקשה במועד מוקדם יותר. 

טענת הנתבע כי אינו מיוצג ואינו בקיא בסדרי הדין, אין בידה לסייע לו. בעל-דין הבוחר לייצג עצמו בהליך כגון דא מעיד על עצמו שהוא כשיר לעשות כן ובקיא די הצורך בדין, הן מן הצד המהותי והן מן הצד הדיוני. החלטתו של בעל-דין לייצג עצמו אינה מתירה לו להסב נזק לבעל-הדין האחר או לנהוג בקלות ראש בזמן השיפוטי שהוקצה לבירור ההליך.

4.       במקרה רגיל ישקול בית-המשפט אם ניתן לתקן טעות או מחדל של צד אחד בדרך של מתן רשות לתקן את הטעות תוך פסיקת הוצאות לצד שכנגד, ובלבד שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני שכן אין מתקנים עוול בעוול [ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966)]. בענייננו מוליך איזון בין מכלול השיקולים שנמנו לעיל לקבלת הבקשה תוך מתן היתר לנתבע לתקן את כתב-ההגנה. בה בעת יש לחייבו בתשלום  הוצאות בסכום משמעותי לתובעת מזה ולאוצר המדינה מזה, באופן שיפצה על הנזק שבהארכת הבירור שגרמה התנהלותו.

ג.    סיכומם של דברים

1.      אני מתירה לנתבע לתקן את כתב-ההגנה בתנאי מפורש שישא בהוצאות הבקשה בסך של 6,000 ש"ח לתובעת ובסך של 4,000 ש"ח לאוצר המדינה, זאת על-אתר וללא קשר לתוצאות ההליך.

2.      הנתבע ישלם את ההוצאות בסכום הנ"ל לתובעת ולאוצר המדינה עד יום 1.3.2012 ויגיש על כך הודעה לבית-המשפט ולצד שכנגד בצירוף כתב-ההגנה המתוקן על נספחיו. התובעת תגיש כתב-תשובה תוך 15 יום מן המועד בו יומצא לה כתב-ההגנה המתוקן.